<h1>אהל מועד שער ראשית חכמה דרך ח'</h1>
<h2>דף לב.</h2>
בפ' נגמר הדין כל המתודה יש לו חלק לעוה"ב וכן מצינו בעכן וכבר נתבאר בנתיב ה' כי הוידוי מתנאי התשובה ובספרי [נשא ב'] ואשמה הנפש ההיא והתודו זה בנין אב לכל המתים שיטענו וידוי ותניא במס' שמחות מי שאינו יכול להתודות בפיו יתודה בלבו אחד המתודה בלבו ובפיו ובלבד שתהא דעתו מיושבת עליו והרוגי מלכות באין לחיי העולם הבא אע"פ שאינן מתודין כדאיתא במדרש קהלת, כתב הרמב"ן בס' תורת האדם מי שאינו יודע להתודות אומרים לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, וסדר הוידוי של שכיב מרע כך הוא מודה אני לפניך ה' או"א שרפואתי בידך ומיתתי בידך יהר"מ שתרפאני רפואה שלימה ואם אמות מחולי זה תהא מיתתי כפרה על כל חטאים ועונות ופשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך ותן חלקי בג"ע ותנני לחיי עוה"ב הצפון לצדיקים.
<h2>דף קנג.</h2>
וצריך שיתן אל לבו תמיד יום המיתה וישוב היום שמא ימות למחר, וכן שנינו ר' אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך א"ל תלמידיו וכי אדם יודע באיזה יום ימות א"ל ר"א ישוב היום שמא ימות מחר וישוב מחר שמא ימות למחרתו ונמצאו כל ימיו באין בתשובה ואף שהע"ה אמר בחכמתו [קהלת ט'] בכל עת יהיו בגדיך לבנים זו תורה ושמן על ראשך אל יחסר אלו מע"ט, המשיל נקיות הנפש בלובן הבגדים, והשמן משל למע"ט, וצריך להשבים לעזוב בחייהם חפצי הגוף וזהו שאמרו במשנת דרך ארץ רצונך שלא תמות מות עד שלא תמות ואמר החכם [בן המלך והנזיר שער י"ד] גט לעוה"ז וקידושין לעוה"ב ע"כ צריך ליתן אל לבו כי העוה"ז צרה לנפשו וידע ויבין כי כל תכלית לעולם הגמול והוא העיקר וזה יביאהו לשוב בכל יום, ובמדרש [קהלת רבה] משל לאשתו של מלח שהיתה מתקשטת ותשם בפוך עיניה ובעלה הלך למרחוק אומרות לה שכנותיה על מה תתייפי ובעליך הלך למרחוק אמרה להם בעלי מלח הוא אולי הפך רוח ים וקל מהרה יבא וימצאני והנני מתקשטת כן יש לאדם ליתן אל לבו כי ביד ה' נפש כל חי ושמא בקרוב יקחנה ובזה יזהר שלא ישתמש בעוה"ז זולתי לעית"ש בתשו' ומע"ט.
